סמסונג גלקסי S4 הוא טלפון חכם נהדר, אך לאחר שבוע נותרו לי רק נפח אחסון של 3.5 ג'יגה-בייט ותומכים בכרטיסי Micro SD באנדרואיד ומדגישים את דגמי הגלקסי S4 החסרים של 32 ג'יגה-בייט ו -64 ג'יגה.
נכון לעכשיו 16GB סמסונג גלקסי S4 הוא הדגם היחיד שניתן לרכוש מספקים בארה"ב, וכמה מהם אישרו שזה יהיה הדגם היחיד שהם מציעים. מקורות מסוימים טוענים כי נושא שרשרת האספקה של סמסונג עומד מאחורי הבעיה, אך ספקים ממהרים לציין שמשתמשים יכולים להסתמך על כרטיס Micro SD ועל הענן במקום על האחסון הפנימי, אך זה לא נכון לחלוטין.
קרא: Samsung Galaxy S4 סקירה
יש מגבלות למה שמשתמשים יכולים להציב בכרטיס Micro SD ושימוש בענן יעלה את השימוש בנתונים, מה שעלול לאלץ את הלקוחות להוציא 10 עד 20 דולר בחודש נוספים.
כרטיס ה- Micro SD של סמסונג גלקסי S4 אינו שווה ערך לאפליקציות, סרטים שנרכשו ורוב המוזיקה.
אל תבינו אותי לא נכון, אני אוהב הכללה של כרטיס Micro SD לאחסון מדיה ותמיכת USB OTG מאפשרת לחבר כונן USB לסמסונג גלקסי S4 כשאני צריך עוד יותר, אבל זה לא פותר את הבעיה של אחסון פנימי מוגבל.
גוגל מתמקדת בדחיפת צרכנים לעבר אחסון פנימי עם שינויים ביכולת להעביר אפליקציות לכרטיס SD באנדרואיד 4.2 ובהחלטות העיצוב של הנקסוס 4, שמציע אחסון פנימי בלבד.
לאחר שהשתמשתי בסמסונג גלקסי S4 למשך שבוע, והורדתי רק חלק מהאפליקציות בהן אני משתמש באופן מסורתי, נותרו לי רק 3.5 ג'יגה-בייט אחסון שנותרו על ה- Galaxy S4 בגודל 16 ג'יגה-בייט שלי. זה אחרי שבוע של שימוש, ואילוץ וידאו 1080P HD והתמונות שלי לכרטיס SD.
נכון לעכשיו חזירי הנתונים הגדולים ביותר, לאחר הטמעת סמסונג את אנדרואיד, הם משחקים, רכישות סרטים בגוגל פליי ועוד כמה אפליקציות. אני חושש להוריד את כל המשחקים שרכשתי ולאחסן כל Google Play מוזיקה בטלפון.
מדוע זה עניין כה גדול עם כרטיס מיקרו SD בנפח 32GB שמחכה עם 90% פתוח?
פָּשׁוּט. גוגל לא מרשה לי להעביר את כל הנתונים האלה לכרטיס ה- Micro SD.
נתוני Samsung Galaxy S4 המשמשים לאחר שבוע הודות למספר משחקים וסרט HD אחד.
אפליקציות צריכות להיות בזיכרון הפנימי על מנת לעבוד, ככל הנראה מכיוון שגוגל חוששת שמשתמשים ירכשו כרטיסי Micro SD זולים ואיטיים שיפגעו בביצועים. עם הרבה משחקים פופולריים שעובדים בגודל של יותר מ -1 GB, שטח האחסון הפנימי נעלם במהירות.
Google Play סרטים ותוכניות טלוויזיה מוגבלים גם לזיכרון הפנימי. זה כנראה ויתור למניעת פיראטיות, וזה מעצבן במיוחד מכיוון שאין שום דרך ברורה לקנות או לשכור תוכן שאני יכול לאחסן בכרטיס ה- Micro SD. אם הייתי עושה פיראטים לסרטים או שובר DRM כדי לקרוע אותם למחשב שלי הייתי יכול לאחסן אותם בכרטיס Micro SD.
כשמגיע הזמן להאזין למוזיקה, אני לא מצליח להוריד את 1,645 השירים שהעליתי ל- Google Music מבלי לבזבז אחסון פנימי. בחלקם אני יכול להעלות צדדי ממחשב לכרטיס ה- Micro SD שלי, אם אני רוצה לוותר על הנוחות של סנכרון ענן. כך גם לגבי אפליקציות מוסיקה המאפשרות השמעה לא מקוונת, שרובן יאחסנו שירים בזיכרון הפנימי.
עם כל זה בחשבון, כרטיס ה- Micro SD הוא בעצם טוב לתמונות ולסרטונים שצולמו במצלמה, כל עוד התמונות לא מצולמות במצב פרץ, שתומך רק בשמירה באחסון הפנימי.
יש אפשרות להסתמך על הענן לסרטים ולמוזיקה, אבל עם תוכנית מוגבלת על AT&T זו לא האופציה הטובה ביותר עבורי או עבור משתמשים רבים. משמעות הדבר היא גם זמן רב יותר בבחירת ובחירת אפליקציות ומדיה כשאני לא מחובר למטוס או לטיול ארוך. אפל מציעה את האייפון 5 עם נפח אחסון של עד 64GB וה- HTC One מגיע עם עד 64GB של אחסון פנימי.
עד שאנדרואיד תשפר את היכולת להשתמש באפליקציות ושירותים מובנים בכרטיס ה- Micro SD, היא לא יכולה להוות תחליף לטלפונים חכמים אנדרואיד בגודל 32GB או 64GB.
